תפריט טלפון
cover
arrow
ליצירת קשר מהיר לחצו כאן

למה תנועת נוער?

מה יש בה בתנועת הנוער שגורם להורים לרצות אותה יותר מאשר הילדים שלהם?

לא פעם יוצא לי לדבר עם הורים שמעוניינים שהילדים שלהם יהיו פעילים בתנועת הנוער המקומית, בעוד הילדים שלהם מסרבים ללכת לתנועת הנוער, ואני תוהה לעצמי למה זה קורה דווקא שם ולא נניח, בחוג כדורסל, אורגמי או בהתנדבות למד"א וזיכרון מנחם.

התשובה, כמובן, אינה חד מימדית, ואני חושב שהדבר הראשון שנכון לעשות בקונפליקט כזה, כמו במרבית הקונפליקטים שיש לנו עם הילדים שלנו, היא לשאול את עצמנו למה זה חשוב לנו, כהורים? מה גורם לכך שאנחנו רואים פעילות בתנועת נוער כחשובה כל כך?

אנסה לפרוס את הסיבות המרכזיות שאני שומע, ומתוכן להציע כיוון פעולה.

אצל חלק מההורים המניע הפנימי זו החוויה האישית, מתקופת הנעורים שלהם. ישנה הנחה סמויה שתנועת הנוער שהיתה משמעותית עבורם, תהיה גם משמעותית לילדים שלהם.

סיבה אחרת שחוזרת על עצמה, היא תחושה שהילדים שקועים בעולם הטכנולוגי ולא ממצים את הפעילות החברתית שההורים מצפים מהם לעשות.

יתכן וחלק מההורים חשים שתנועת הנוער היא סביבה חברתית חיובית, ועל אף שלילדים שלהם ישנה חוויה חברתית משמעותית במרחבים אחרים, חשובה להם דווקא הסביבה של תנועת הנוער.

סיבה נוספת שלעיתים ניתן לשמוע מהורים, היא סיבה ערכית. הילדים, כך הם מרגישים, צריכים לקבל מטען ערכי-אידיאולוגי שיש דווקא לתנועת הנוער להציע.

*

מחקרים שונים ומפגש ישיר עם השטח יוכיחו לנו מעבר לכל ספק, שתנועת נוער היא אכן, מרחב ייחודי וחשוב מאין כמותו להתפתחות החברתית, ערכית של בני נוער במדינת ישראל ובעולם. נתוני הגיוס, היכולות החברתיות ועוד- מהווים הוכחה ניצחת ופשוטה, שתנועת נוער, היא לכאורה המקום הנכון בו תרצו שהילדים שלכם יגדלו.

מה אם כן יעשה הורה שמעוניין שהילדים שלו ילכו לתנועת הנוער, מאחת מארבע הסיבות שמנינו לעיל או מכל סיבה אחרת, והילדים שלו לא מעוניינים בכך?

אציע תהליך בן חמישה שלבים:

בשלב הראשון אני מציע לנו לזקק לעצמנו את הסיבה שמניעה אותנו, ולדבר עליה עם הילדים שלנו בכנות. פעמים רבות נגלה שאנחנו מונעים מסיבה מסוימת, אבל 'מוכרים' לילד שלנו סיבה אחרת לגמרי. שיווק עקום כזה, לא יעבוד לאורך זמן.

בשלב השני אני מציע להקשיב לילדים שלנו, בצורה נקייה. לעיתים מרוב להיטות על תנועת הנוער, נפספס את הקשיים שיש לילדים שלנו עם התנועה המקומית, עם הפעילות המסויימת או עם המדריך/ה והרכז/ת בתנועה. כדאי להקשיב להם בנפש חפצה, ולו בשביל שנוכל לסייע בפתרון בעיות, אם ישנן.

בשלב השלישי כדאי לנו לנסות לבחון עם הילדים שלנו פתרונות ביניים, שאינם בהכרח 'החניך המורעל' ומאידך, גם אינם התעלמות מוחלטת מקיום התנועה. מרבית התנועות והקבוצות החברתיות מציעות מנעד של חיבורים לפעילויות, שנעות על הציר הנ"ל גם בלי צורך להכריע סופית.

בשלב הרביעי, שמהווה המשך ישיר לשלב השלישי- אני מציע לוודא שהילד שלנו מקבל 'תפקיד'. תנועות נוער משמעותיות בעיקר למשתתפים שתופסים בהן תפקיד. בוגרי תנועות שלא הדריכו או היו פעילים בקבוצות מנהיגות, לרוב לא מרגישים שהפעילות התנועתית היתה משמעותית עבורם. גם בגילאים הצעירים ניתן למצוא תפקידים לילדים. מעט יצירתיות תסייע.

בשלב החמישי, ובעיקר אם שני השלבים הקודמים התגלו כלא רלוונטיים, אני מציע להורים לסייע לילדים שלהם לבחון חלופות ראויות, בדמות תנועת נוער אחרת, או פעילות משמעותית בסגנון מעט שונה. ייתכן ותנועת הנוער המקומית לא מהווה פיתרון הולם לילד שלכם. זה ממש בסדר גמור, ולא מעיד על פגם בייצור. ברוך ה' בעולם שלנו ישנן מסגרות אחר הצהריים רבות, שמהוות מסגרות חמות וראויות לגדול בהן, חפשו את הטוב עבור הילד שלכם, שאינו בהכרח מה שהיה טוב עבורכם.

נכתב על ידי יואל פרנקנבורג ופורסם בעיתון בשבע. דצמבר 2019

ווצאפ