פעולות ערכיות (ערכים והתנהגות)
שם הפעולה: כבוד הדדי
מטרה חינוכית: להדגיש את חשיבות הכבוד ההדדי והרגישות לתחושות הזולת בתוך הקבוצה.
מהלך הפעולה: פותחים במשחק קצר המדמה מצב של חוסר כבוד: למשל, המדריך מחלק כיבוד קטן (כמו סוכריות) רק לחלק מהחניכים באופן לא שוויוני. לאחר המשחק המקדים, מקיימים דיון בו החניכים משתפים איך הרגישו הצדדים השונים (מי שקיבל ומי שלא) ומהי תחושת קיפוח או העדפה. בהמשך, מסכמים יחד כיצד יחס של כבוד לכל אחד משפיע על האווירה בקבוצה. ניתן לסיים במעגל מחמאות – כל חניך נותן מחמאה כנה לחבר אחר בקבוצה, כדי להמחיש כבוד והערכה הלכה למעשה.
כלים נלווים: כיבוד קטן להדגמה (לחלוקה סלקטיבית בתחילת הפעולה), או כרטיסיות תפקיד המבחינות בין קבוצות החניכים לתרחיש.
שם הפעולה: ביחד ננצח
מטרה חינוכית: להמחיש את כוחו של שיתוף הפעולה ואת החשיבות של עבודת צוות להשגת יעד משותף.
מהלך הפעולה: מחלקים את החניכים לצוותים ונותנים לכל צוות משימה שאי אפשר לפתור בלי שיתוף פעולה מלא של כולם. לדוגמה: הרכבת פאזל – מחלקים לכל חניך כמה חלקים מפאזל תמונה, ורק אם כל חברי הצוות יתרכזו ויחברו יחד את כל החלקים, תתקבל תמונה מלאה. אפשרות אחרת: אתגר קבוצתי שבו לכל חניך חלקי מידע שונים, והם חייבים לתקשר ולשתף את המידע כדי להגיע לפתרון נכון. לאחר הפעילות, מקיימים דיון: כיצד שיתוף הפעולה תרם להצלחה? אילו רגעים היה קשה לעבוד יחד וכיצד התגברו על כך? החניכים ישתפו איך הרגישו כשהקבוצה פעלה כיחידה אחת ומה למדו על עצמם בתוך עבודת הצוות.
כלים נלווים: פאזל גדול שהתפזר לחלקים בין החניכים (או סט חידות/רמזים שכל אחד מחזיק חלק מהם), טושים ולוח נייר לרשום פתרונות ביניים אם צריך.
שלל הפעילויות שלנו בשלבים לתנועות נוער (גלו את כל הפעילויות)
פעולות חברתיות (כישורים חברתיים וגיבוש חברתי)
שם הפעולה: לצעוד בנעלי האחר
מטרה חינוכית: לטפח אמפתיה והבנה לרגשותיו של האחר, ובכך לחזק את החברות והלכידות החברתית בקבוצה.
מהלך הפעולה: המדריך מציג סיטואציה חברתית מאתגרת לדיון (למשל: תלמיד חדש שאיש לא מדבר איתו, או חבר שקבוצת החברים שכחה להזמין למפגש). יחד עם החניכים דנים בשאלות: מה מרגיש כל צד במצב הזה? איך אנו כחברים יכולים להגיב ולסייע? ניתן גם לבחור כמה מתנדבים להמחיז בקצרה את הסיטואציה כדי להמחיש את הרגשות – אחד ישחק את ה”חבר שנפגע” ואחרים את הסובבים. לאחר מכן כולם דנים במה שראו: מה חש הדמות שנשארה בחוץ, ואיך יכלו האחרים לנהוג אחרת מתוך אמפתיה. בסיכום מדגישים את החשיבות של “להיכנס לנעלי האחר” בחיי היום-יום, להפגין הבנה ולתמוך בחבר במצבים חברתיים שונים.
כלים נלווים: כרטיסיות עם תאורי סיטואציות חברתיות לחלוקה לקבוצות או לדיון (ניתן להכין 2-3 סיטואציות מגוונות), ואביזרים פשוטים להמחזה (למשל תגים עם שם דמות).
שם הפעולה: גשר מעל הפערים
מטרה חינוכית: לעודד הכלה של כולם בקבוצה וגישור על פערים בין חברים שונים, תוך טיפוח שוויון וכבוד לכל אחד.
מהלך הפעולה: מחלקים את החניכים למספר קבוצות קטנות. לכל קבוצה נותנים תיאור של “פער” או הבדל שעליהם להתמודד איתו ולהציע פתרון – למשל: חדש בקבוצה שמגיע מרקע תרבותי שונה ולא מוצא את מקומו, או מצב של אי-הבנה בין שני חברים שהוביל לריב. כל קבוצה דנה יחד ומפתחת פתרון יצירתי כיצד לגשר על הפער בסיטואציה שקיבלו: זה יכול להיות רעיון לפעולה שבה משלבים את החבר החדש, שיחה ליישור ההדורים, או כל יוזמה אחרת. הקבוצות יכולות להכין הצגה קצרה, ציור פוסטר או תיאור בעל-פה כדי להמחיש את הפתרון שלהן. לאחר זמן ההכנה, כל קבוצה מציגה בפני כולם את הבעיה שקיבלה ואת הדרך שבה הציעה לגשר עליה. מסכמים בדיון משותף: מה הרעיונות שעלו אצל הקבוצות לגישור בין אנשים שונים? איך ניישם בקבוצה שלנו כבוד והכלה של כל אחד, למרות הבדלים של אופי, רקע או דעה? החניכים יוצאים מהפעולה עם תובנות כיצד לבנות “גשר” חברתי מעל לכל פער.
כלים נלווים: פתקים עם תיאורי מצבים חברתיים מאתגרים (פערים תרבותיים, אישיים, שפתיים וכו’), ניירות וכלי כתיבה לכל קבוצה לפיתוח הפתרון, ואפשרות לשימוש באביזרים פשוטים אם בוחרים בהצגה.
פעולות חינוכיות (ידע, למידה והעשרה)
שם הפעולה: הכדור בידיים שלנו
מטרה חינוכית: להגביר מודעות לאחריות של כל אחד להגנת הסביבה ולעודד אימוץ הרגלים אקולוגיים בחיי היום-יום.
מהלך הפעולה: מתחילים בהעלאת נושא סביבתי אקטואלי לדיון קצר – למשל שואלים את החניכים אילו בעיות סביבתיות שמעו בחדשות (זיהום פלסטיק בים, שינויי אקלים, שריפות יער וכדומה) ומה דעתם עליהן. לאחר מכן עורכים משחק או משימה חווייתית: ניתן לעשות תחרות מיון אשפה – מחלקים את הקבוצה לשתי קבוצות משנה, ולכל קבוצה נותנים ערימה מעורבת של פסולת (נייר, פלסטיק, זכוכית, אשפה אורגנית וכו’). בתחרות ידידותית, כל קבוצה צריכה למיין את הפריטים לפחי מיחזור מתאימים בזמן הקצר ביותר. אפשרות נוספת או משלימה: חידון אקולוגי – המדריך שואל שאלות טריוויה פשוטות על הטבע, בעלי חיים, מחזור אנרגיה, וכדומה, והחניכים עונים בקבוצות. לבסוף, מתכנסים למעגל סיכום: כל קבוצה (או כל חניך) מציעה צעד קטן לאורח חיים ירוק – כגון הפחתת שימוש בכלים חד-פעמיים, נסיעה משותפת, נטיעת עץ, או כל רעיון סביבתי. מסיימים בדגש שהשמירה על כדור הארץ “בידיים שלנו” – כל אחד יכול וצריך לקחת חלק.
כלים נלווים: מגוון חפצים ופסולת נקייה למיון (בקבוקי פלסטיק, ניירות, קופסאות, זכוכיות, קליפות וכד’), פחי מיחזור או ארגזים מסומנים לפי סוג פסולת, דפי חידון ועטים (אם עושים טריוויה), פרסים סמליים לקבוצה המנצחת בתחרות (כמו תג “אלופי המיחזור”).
שם הפעולה: מסביב לעולם
מטרה חינוכית: להכיר לחניכים תרבויות ומדינות שונות בעולם, ובכך לטפח אצלם סובלנות, סקרנות ופתיחות תרבותית.
מהלך הפעולה: הופכים את מיקום המפגש ל”פארק עולם” קטן ומארגנים סבב תחנות. כל תחנה מוקדשת למדינה אחרת או לתרבות שונה. בכל תחנה ממתין מדריך (או חניך מתנדב) עם פעילות קצרה הקשורה לאותה מדינה: למשל, בתחנה אחת ילמדו את החניכים ברכה בשפה זרה וכמה מילים בסיסיות; בתחנה אחרת יתנסו במשחק עממי או ריקוד קצר מאותה מדינה; תחנה נוספת יכולה להציע טעימה קטנה של חטיף אופייני (אם מתאפשר מבחינת כשרות ואלרגיות) או חידה על אתר מפורסם באותה ארץ. מחלקים את החניכים לקבוצות קטנות שמסתובבות בין התחנות בזה אחר זה, כמו טיול מסביב לעולם. אפשר לחלק לכל חניך “דרכון” נייר וסטיקר בכל תחנה כסמל לביקור. לאחר שהקבוצות ביקרו בכל התחנות, מתכנסים למעגל וסוקרים יחד: איזו תרבות הכי הפתיעה או עניינה אתכם? מה למדתם על ההבדלים והדמיון בין מקומות שונים? מה הדבר החדש שלמדתם – מילה בשפה אחרת, מנהג מיוחד או מאכל? השיחה המסכמת תדגיש את היופי שבמגוון עולמי ואת הכבוד לתרבויות שונות.
כלים נלווים: חומרי המחשה לכל תחנה – כרטיסי מידע, תמונות ודגלים של המדינות הנבחרות, ייתכן מאכלים לדוגמה (כמו חטיף יפני, חתיכת לחם ממדינה אחרת וכו’), מוזיקה אופיינית מכל תרבות (ניתן לנגן בטלפון), “דרכונים” וחותמות או מדבקות לכל תחנה (לא חובה אבל מהנה), וכן מתנדבים לעזור בהפעלת התחנות לפי הצורך.
פעולות גיבושיות (Team-Building וכיף קבוצתי)
שם הפעולה: חפש את המטמון
מטרה חינוכית: לגבש את חברי הקבוצה באמצעות הרפתקה משותפת, שיתוף פעולה וכיף, תוך חיזוק כישורי פתרון בעיות בצוות.
מהלך הפעולה: המדריך מכין מראש משחק “חפש את המטמון” בשטח הסניף או המתחם שבו נפגשים. הוא מחביא רמז ראשון במקום נסתר, וכותב שרשרת של רמזים נוספים שכל אחד מוביל לבא אחריו (ניתן לכלול חידות, קודים או משימות קצרות בכל רמז). בתחילת הפעולה, מקבצים את כל החניכים ונותנים להם את הרמז הראשון. עליהם לעבוד יחד, לקרוא את הרמז, לחשוב ולחפש את המיקום הבא. הם ממשיכים כך כקבוצה אחת מלוכדת (או אם הקבוצה גדולה – אפשר בחלוקה לשתי קבוצות המתחרות ידידותית זו בזו). במהלך החיפוש ייתכן שיהיו משימות שדורשות שיתוף פעולה, כגון לפתור פאזל קטן יחד כדי לקבל את הרמז הבא, או שאחד יצטרך להרים את השני כדי להגיע לרמז המודבק גבוה. כשהחניכים מוצאים את ה”מטמון” האחרון, מגלים אוצר סמלי – למשל שקית ממתקים לחלוקה שווה, תעודות הוקרה מצחיקות, או כל פרס אחר. בסיכום, יושבים יחד והחניכים מתארים רגעים של שיתוף פעולה טוב במהלך המשחק, מה היה מאתגר ואיך פתרו בעיות כקבוצה. זו הזדמנות להעצים את מי שתרמו למאמץ הקבוצתי ולהדגיש כמה היה מהנה להצליח ביחד.
כלים נלווים: סט פתקים ורמזים שהוכנו מראש והוחבאו במקומות מתאימים, חידות או אתגרים כתובים שישולבו במסלול, פרס סופי סמלי (כמו ממתקים או פריט הומוריסטי) כמטמון, וייתכן שעון עצר למדידת זמן (להגברת המתח והתחרות הידידותית).
שם הפעולה: בעיניים עצומות
מטרה חינוכית: לבנות אמון בין חברי הקבוצה ולשפר את התקשורת וההקשבה ביניהם.
מהלך הפעולה: מסדרים חלל עם מסלול מכשולים קל – למשל פזורים בו כיסאות, חפצים, או סימון של נתיב מפותל עם סרט. מחלקים את החניכים לזוגות או קבוצות קטנות. בכל פעם, אחד מהקבוצה שם כיסוי על העיניים (או פשוט עוצם עיניים) והאחרים צריכים להוביל אותו בבטחה מנקודת ההתחלה ועד הסוף דרך המכשולים, רק באמצעות הנחיות קוליות (אסור לגעת בו). על המנחים הצעירים לדבר ברור, אחד-אחד, ולהרוויח את אמון ה”עיוור” הזמני. אפשר לנסות כמה וריאציות: להחליף תפקידים כך שכל אחד יתנסה גם להיות מוביל וגם מובל; או להקשות – למשל ששני חניכים יהיו בעיניים עצומות בו-זמנית ויצטרכו לבצע משימה פשוטה יחד (כמו לשאת חפץ ממקום למקום) לפי ההוראות של השאר. לאחר שכל אחד התנסה, מתכנסים לדיון: מה הרגישו החניכים שהלכו בעיניים עצומות – האם היה להם קשה לבטוח בהוראות? כיצד התנהגו המדריכים – האם דיברו ברור, בסבלנות וברוגע? האם היו טעויות מצחיקות בדרך וכיצד תיקנו אותן? השיחה תאפשר לחניכים לשתף בתחושות ולהבין את החשיבות של אמון הדדי ותקשורת טובה בתוך הקבוצה.
כלים נלווים: מספר כיסויי עיניים (אפשר צעיפים או בנדנות), חפצים לסימון מכשולים (כיסאות, קונוסים, קופסאות, סרט סימון), ורחבה בטוחה ללא מפגעים לפרישת המסלול. אולי פנס לסמן נקודת יעד (אם עושים בחוץ בערב).
פעולות יצירתיות (אמנות, משחק ויצירה)
שם הפעולה: מופע מהכובע
מטרה חינוכית: לעודד את החניכים לביטוי עצמי יצירתי ולספונטניות, לחזק את הביטחון בהופעה בפני אחרים, ולעבוד בשיתוף פעולה יצירתי.
מהלך הפעולה: מכינים כובע או קופסה ובתוכו פתקים עם נושאים וסיטואציות משעשעות או דמיוניות. למשל: “ראיון עבודה אצל מלכת אנגליה”, “טיול בכוכב אחר”, “ארוחה משפחתית שמסתבכת”, או כל רעיון מצחיק שעולה על הדעת. מחלקים את החניכים לקבוצות קטנות (כ-3–5 בכל קבוצה). כל קבוצה שולפת פתק אחד מהכובע – זהו הנושא שלה. הקבוצות מקבלות כ-10 דקות להכין מופע בזק בהשראת הנושא: זה יכול להיות קטע תיאטרלי קצר, אילתור (אימפרוביזציה) שבו כולם משתתפים, או אפילו פרסומת היתולית. מעודדים אותם להשתמש בדמיון, להגזים, להמציא דמויות מצחיקות ולשתף פעולה כדי שתהיה התחלה, אמצע וסוף כלשהם למופע שלהם. לאחר זמן ההכנה, מתכנסים וכל קבוצה עולה בתורה להציג את הקטע שלה בפני שאר החניכים. הקהל (הקבוצות האחרות) מריעים ומפרגנים. בסיום כל ההופעות, משוחחים קצרות: מי הרגיש שקשה לו בהתחלה אבל הצליח להשתחרר? מה היה מצחיק במיוחד? איך שיתוף הפעולה ועבודת הצוות עזרו להעלות רעיון ולבצע אותו? מסכמים שיצירתיות וצחוק הם חלק חשוב מקבוצה, ושכל אחד יכול לתרום רעיון ייחודי כשנותנים לו הזדמנות.
כלים נלווים: כובע ופתקים מוכנים עם נושאים/סיטואציות. אם אפשר, נחמד לצרף אביזרי תחפושות בסיסיים לסיוע בהמחזה (כגון כובעים שונים, צעיפים, משקפיים מצחיקים) – זה לא חובה אבל מוסיף לכיף.
שם הפעולה: יצירה ממוחזרת
מטרה חינוכית: לפתח חשיבה יצירתית ועבודת צוות, ובמקביל לחנך לשימוש חוזר וחיסכון במשאבים דרך אמנות ומלאכה.
מהלך הפעולה: המדריך אוסף מראש מגוון חומרים ממוחזרים וחומרי יצירה פשוטים: קופסאות קרטון בגדלים שונים, גלילי נייר ריקים, עיתונים ומגזינים ישנים, בקבוקי פלסטיק נקיים, פקקים, בריסטולים, דבק, מספריים, צבעים, סרטי הדבקה וכדומה. בתחילת הפעולה מניחים את כל החומרים במרכז – “מחסן גרוטאות”. מחלקים את החניכים לקבוצות (4–5 בכל קבוצה). האתגר: כל קבוצה צריכה בתוך זמן מוקצב (20–30 דקות) לבנות משהו מחומרים ממוחזרים בלבד. אפשר להגדיר נושא משותף ליצירה, למשל “המצאה שתעזור לעולם”, “המכונה המושלמת”, “העיר העתידית”, או פשוט לתת דרור לדמיון החופשי של כל קבוצה. החניכים בונים, גוזרים, מדביקים ומציירים ליצירת המודל שלהם. בסיום הזמן, כל קבוצה מציגה את היצירה הממוחזרת שלה בפני השאר: מראים את ה”אובייקט” שהכינו, מסבירים מה הוא או מה הרעיון שמאחוריו, ואיך שיתפו פעולה בחלוקת התפקידים בבנייה. אפשר לערוך “תערוכה” קטנה משותפת ולהסתובב בין היצירות. בשיחת הסיכום, מדברים על כמה מגניב להפוך “זבל” ליצירת אמנות או מוצר שימושי, איך כל קבוצה חשבה על רעיון שונה ומקורי, ומה למדנו על יצירתיות ושיתוף פעולה.
כלים נלווים: חומרי יצירה ממוחזרים בכמות ובמגוון מספיק (כאמור: קרטונים, ניירות, פלסטיקים, וכד’), מספריים לכל קבוצה, דבק, סלוטייפ, צבעי מים או טושים לקישוט. חשוב לדאוג לשולחנות עבודה או משטח מוגן (לפרוש עיתונים על הרצפה) כדי למנוע לכלוך. ניתן להכין מצלמה לצלם את היצירות בסוף למזכרת.
פעולות זהות (היכרות עם העצמי והקהילה)
שם הפעולה: עץ הזהות שלי
מטרה חינוכית: לאפשר לכל חניך להתבונן ולהציג את מרכיבי הזהות האישית שלו, ובמקביל להעמיק את ההיכרות בין חברי הקבוצה ברמה אישית וערכית.
מהלך הפעולה: המדריך מחלק לכל חניך דף נייר גדול (אפשר גם בריסטול או חצי גיליון) וכלי ציור. כל חניך מתבקש לצייר לעצמו “עץ זהות” – עץ המסמל את מי שהוא. מסבירים להם את הרעיון: שורשי העץ – מייצגים את המקורות והבסיס של הזהות (המשפחה, המקור האתני או הדתי, מסורות, ערכים מהבית); גזע העץ – מייצג את האישיות העכשווית והערכים המרכזיים של החניך (תכונות אופי חשובות, מה מניע אותו, במה הוא מאמין); הענפים – מייצגים את הכיוונים אל העתיד והחוץ (תחביבים, כישרונות, חלומות ושאיפות לעתיד, מקצוע שרוצה להיות, דברים שהוא אוהב לעשות). כל חניך מעצב את העץ שלו כרצונו – אפשר לצייר, לכתוב מילים, לשלב סמלים. לאחר שכולם סיימו ליצור, מתכנסים. כל חניך שמרגיש בנוח מציג בתורו את “עץ הזהות שלי” ומסביר בכמה משפטים מה צייר בכל חלק ולמה. שאר החניכים מוזמנים להקשיב בפתיחות ולשאול שאלות מכבדות אם יש. דרך שיתוף ה”עצים” האישיים, מגלים לעיתים קווים משותפים (ערכים או תחביבים דומים) וגם ייחודיות של כל אחד. המדריך מסכם שהיער שלנו חזק ומעניין דווקא בזכות כל ה”עצים” השונים שבו – כל אחד מביא משהו מיוחד לקבוצה.
כלים נלווים: דפי נייר גדולים או בריסטולים לכל משתתף, טושים או עפרונות צבעוניים. ניתן להכין על לוח/פליפצ’ארט ציור פשוט של “עץ זהות” כדוגמה, כדי להמחיש את המשימה לפני שמתחילים לצייר.
שם הפעולה: סיפורו של חפץ
מטרה חינוכית: לחזק את הקשרים בקבוצה דרך שיתוף סיפורים אישיים והבלטת מרכיבי הזהות של כל אחד בדרך מוחשית ורגשית.
מהלך הפעולה: מבקשים מכל חניך מראש (יום-יומיים לפני המפגש) להביא איתו לפעולה חפץ קטן שיש לו משמעות אישית עבורו ומשקף משהו מהזהות שלו. זה יכול להיות כמעט כל דבר: חפץ שמסמל את המשפחה (למשל מזכרת מהסבא), פריט מתחביב אהוב (כדורגל קטן, ספר סקיצות), חפץ דתי אישי (סידור, שרשרת עם מגן דוד), תעודה או גביע שהוא גאה בהם, תמונה של מקום אהוב, וכדומה. בתחילת הפעולה כל החפצים מונחים בתיקי החניכים עד שיגיע תורם – חשוב ליצור אווירה נעימה ובטוחה לשיתוף. המדריך מזמין כל חניך בתורו להציג את החפץ שהביא ולספר בקצרה את הסיפור מאחוריו: מהו החפץ, איך הגיע אליו, למה הוא חשוב עבורו, ואיזה חלק בזהות או באישיות שלו הוא מייצג. שאר החניכים מקשיבים בקשב רב (אפשר לקבוע שבזמן שאחד מדבר כולם מחזיקים את החפץ האישי שלהם כדי להימנע מלעסוק בדברים אחרים). אחרי כל סיפור, אפשר לאפשר שאלת הבהרה או פשוט לומר תודה על השיתוף. הפעילות ממשיכה כך עד שכולם חלקו את סיפור החפץ שלהם. בסיום, משוחחים על החוויה: האם למדנו דברים חדשים ומפתיעים על אנשים שאנחנו מכירים כבר? איך הרגיש לשתף משהו אישי – מפחיד או משמח? ואיך האזנה לסיפורים של אחרים תרמה לתחושת הקירבה בקבוצה? המדריך מסכם שמכל חפץ וסיפור הרכבנו יחד פסיפס של זהויות שהופך את הקבוצה למיוחדת.
כלים נלווים: החפצים האישיים שהחניכים מביאים מהבית (יש לתאם מראש). אם מישהו שכח להביא חפץ, אפשר לאלתר ולבקש ממנו לבחור מה שיש עליו/אצלו (לדוגמה פריט לבוש, מפתח, תמונה בנייד) ולספר עליו, או לצייר על דף חפץ שהיה מביא לו יכל. חשוב: ליצור אווירה תומכת ורגישה, כי חניכים משתפים דברים אישיים.
פעולות אקטואליה (ענייני היום וחשיבה ביקורתית)
שם הפעולה: משדר החדשות שלנו
מטרה חינוכית: לעורר עניין בקרב החניכים בנושאים אקטואליים, לפתח חשיבה ביקורתית לגבי מידע חדשותי, ולאמן אותם בעבודת צוות ותקשורת.
מהלך הפעולה: מחלקים את החניכים לכמה צוותים קטנים של “מערכת חדשות”. כל צוות בוחר 1–2 נושאים אקטואליים מרכזיים מהזמן האחרון שמסקרנים אותם (בארץ או בעולם) – זה יכול להיות אירוע חדשותי, טרנד ברשת, ספורט, בידור, או נושא חברתי. בתוך כל צוות מחלקים תפקידים: למשל, אחד או שניים יהיו מגישי החדשות באולפן, אחרים ישמשו כתבי שטח שמדווחים “מהמקום”, עוד חניך יכול להיות מרואיין שצריך לענות על שאלות, וכדומה. הצוותים מקבלים כ-20 דקות להתכונן ולהפיק מהדורת חדשות קצרה משלהם: לכתוב כותרות וכמה משפטי דיווח על כל נושא, perhaps להכין “ראיון” מבוים או דיווח לוהט מהשטח (אפשר ממש לצאת החוצה לצלם קטע קצר אם יש זמן). לאחר ההכנות, מתכנסים וכל צוות עולה להציג את המהדורה שלו. הם יכולים להפוך זאת למשעשע (חדשות סאטיריות) או לרציני – לבחירתם. אם יש אפשרות טכנית, אפשר לצלם כל קבוצה בוידאו בזמן שהם מציגים, כדי להקרין אחר כך או פשוט כמזכרת. אחרי שכל הצוותים סיימו, עורכים דיון מסכם: כל קבוצה מספרת מה הנושאים שבחרו ולמה, ומה גילו תוך כדי ההכנה (אולי חיפשו פרטים על הסיפור). שואלים את החניכים: איך הייתה ההרגשה “להיות עיתונאים”? האם הם בטוחים שהמידע שדיווחו אמין – ואיך בכלל יודעים שחדשה היא אמינה (מכאן אפשר לגעת בנושא של חשיבה ביקורתית, פייק ניוז, הצלבת מקורות בצורה מותאמת לגיל). מסיימים בכך שמעודדים את בני הנוער להמשיך להתעניין, לקרוא חדשות ולהפעיל חשיבה עצמאית על מה שהם שומעים.
כלים נלווים: עיתונים של ממש עם כותרות (או הדפסות חדשות מהאינטרנט) כדי לעורר השראה בנושאים אקטואליים. דפי כתיבה ועטים לכל צוות להכנת הכתבות. אפשר להשתמש בסמארטפון כמצלמה לצילום ה”כתבות” או השידור (לא חובה). אם רוצים, אפשר להכין מיקרופון דמה (למשל, עט עטוף בנייר כסף) או שולחן חדשות עם לוגו מצויר, כדי לתת תחושה מציאותית וכיפית.
שם הפעולה: דיון בעד ונגד
מטרה חינוכית: לתרגל את החניכים בניהול דיון מובנה בסוגיה אקטואלית, לפתח יכולת ביטוי וטיעון מנומק, ולהבין את החשיבות של הקשבה וכבוד גם בדעות חלוקות.
מהלך הפעולה: המדריך מציע נושא אקטואלי שנוי במחלוקת לדיון קבוצתי. רצוי שזה יהיה נושא קרוב לעולמם של החניכים או שכבר עלה בשיחות – למשל: “האם כדאי להגביל שימוש בטלפונים חכמים בבית הספר?”, “האם צריך לקצר את שבוע הלימודים?”, “האם רשתות חברתיות עושות יותר נזק מתועלת?” או נושא חדשותי כמו סוגיה סביבתית/חברתית עדכנית. תחילה מוודאים שכולם מבינים את הנושא; המדריך יכול לסכם בקצרה את שני צדי המחלוקת. אח”כ מחלקים את החניכים באופן אקראי לשתי קבוצות: קבוצת “בעד” וקבוצת “נגד” (חשוב להדגיש שהחלוקה אקראית – ייתכן שחניך יצטרך לטעון עמדה הפוכה ממה שהוא אישית חושב, וזה חלק מהאתגר). כל קבוצה מתכנסת לכמה דקות בנפרד ומכינה רשימת טענות לתמיכה בצד שלה. אפשר לתת דף גדול וכלי כתיבה כדי לרשום את הנקודות. בשלב הדיון, מסדרים את שתי הקבוצות זו מול זו. המדריך משמש מנחה הדיון: ראשית, נותנים זכות דיבור לקבוצת ה”בעד” להעלות טיעון אחד מרכזי. אחר כך קבוצת “נגד” מעלה טיעון נגדי. ממשיכים כך בהחלפה – כל פעם צד אחר מוסיף טענה או מגיב – למשך מספר סבבים, תוך שמירה על כך שרק אחד מדבר בזמן נתון וללא הפרעות. אם הדיון מתחמם מדי, המדריך מזכיר לכבד את חברי הקבוצה השנייה, כי המטרה היא תרגול וחשיבה ולא ניצחון. בסיום הדיון הפורמלי, שואלים את החניכים איך הרגישו: האם היה קשה לדבר בזכות עמדה שאולי לא מסכימים איתה? האם שמעו טענות חדשות מהצד השני שלא חשבו עליהן? המדריך יכול לשאול מי השתכנע מהצד הנגדי, כדי לראות אם מישהו שינה את דעתו. מסכמים שהתנסות בלהבין שני צדדים של ויכוח עוזרת לנו להיות פתוחים ומבינים יותר, ומזכירים שבמציאות חשוב לכבד דעות שונות גם אם אנחנו חלוקים.
כלים נלווים: לוח או נייר גדול לרשום עליו את הנקודות המרכזיות של כל צד (אופציונלי, כדי שסדר הטיעונים יהיה ברור). שעון לתזמן את זמן ההתכוננות ואת הדיון עצמו (ניתן להגביל, למשל, כל צד לדקה לכל טיעון, כדי לשמור על מסגרת). כדאי שלמדריך יהיו כמה נתוני רקע על הנושא (אם יש עובדות חשובות או מחקרים רלוונטיים) כדי לפרט במידת הצורך או לחדד אי-דיוקים שעלו, אם זה מתאים לגיל הקבוצה.
